"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

נר-אנון עזרה לי להבין שאף אחד לא יכול לדעת מה שבלבי, בראשי או נפשי. אל לי לצפות שצרכיי יתמלאו מבלי שאסביר מה הם.כמו כן, לא אוכל לצפות שאדם אחד ימלא את כל הציפיות שלי, גם אם אבהיר את צרכיי. אם האדם הראשון שאפנה אליו לא יוכל לעזור לי, אוכל לפנות אל מישהו אחר. ככה, הלחץ ירד מכולם.

לפני שהתחלתי להחלים בנר-אנון, ציפיתי שהקרובים ביותר, יידעו את הרגשותיי מבלי שאספר להם. כאשר כעסתי, ורציתי להתווכח, במקום זה רתחתי בשקט. כאשר הייתי במצוקה ונזקקתי לניחומים, במקום זה החמצתי את פניי בשקט. כאשר נזקקתי לתשומת לב, דיברתי ללא הפסקה. לא הבנתי מדוע כמעט ולא השגתי את התגובות להן ציפיתי.

עכשיו, הפסקתי לצפות שינחשו את מחשבותיי. וגם מקובל עליי שאני לא אוכל לנחש את מה שבראשם של מישהו מיקיריי. היום, יחסי אל האנשים המעורבים בחיי, הוא יחס של כבוד, מפני שלמדתי לבקש עזרה מאחרים ולעודד לעשות כנ"ל.

"לא נוכל לצפות שיעזרו לנו, אלא אם כן נתחלק בכך שאנו זקוקים לעזרה".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 6 במרץ  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 09:55