"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כולנו עושים טעויות. אך אנו מקווים, כשניישם את תוכנית נר-אנון, ונמשיך להתפתח עם ערנות לגבי עצמנו, נוכל ללמוד מאותן טעויות. אפשר לכפר על נזקים שגרמנו; אנחנו מסוגלים לשנות את התנהגותנו ואת גישותינו, וכך לא נחזור על אותן טעויות. וכך, אפילו חוויות מכאיבות מן העבר יכולות לעזור לנו ללמוד ליצור יותר טוב.

הבושה היא המכשול הגדול היותר שעומד בפני תהליך לימוד כזה. הבושה היא התירוץ לשנוא את עצמנו היום, בגלל מה שעשינו, או שלא עשינו בעבר. כשאנחנו מלאים רגשות של בושה, אין אנו מסוגלים לחשוב שבשעתו עשינו כמיטב יכולתנו, ולקבל את האפשרות שכבני-אדם, אין ספק שאנו עשויים לשגות.

כשיש לי תחושה של בושה, סימן שעליי לבחון את יחסי למציאות, מפני שכפי שנראה מחשבותיי מעוותות. עלי להתאזר באומץ לב ולהתחלק עם מישהו מנר-אנון. אם כל אעשה, אני אפסיק את הלך המחשבה ההרסני, ואפנה לנקודת ראות יותר אוהבת ומטפחת. עם קצת עזרה, אוכל לגלות שאפילו הרגעים המביכים ביותר בחיי, יכולים ללמד אותי לפנות לכיוון יותר חיובי.

"הלקח הבסיסי שעל כולנו לקבל, הוא-אהבה ללא תנאים; זה כולל לא רק את הזולת, אלא גם את עצמנו".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 05:09