"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

במשך הזמן שכתבתי את רשימת המצאי של הצעד הרביעי, נהגתי לקחת איתי פנקס לכל מקום. לא רציתי להשמיט שום פרט. גיליתי את הפגם הראשון שבאופיי-הכפייתיות. במשך רבע השעה, לפני שהתחלקתי בצעד החמישי, עדיין כתבתי.

כשעשיתי את הצעד הזה, והקראתי בקול רם את מה שכתבתי, בפעם הראשונה התבהרו לי דפוסי ההתנהגות שלי. התנהגותי הייתה מגבילה לזו של המכור. ההבדל היחידי היה שאני עשיתי זאת במצב של מפוכחות-אומנם ללא סם, אבל בלתי שפוי. הבחנתי כיצד האשמתי אחרים בכל מה שקרה לי בחיי, כיצד קיבלתי כל דבר באופן אישי. וכיצד תגובותיי למכור היו מבוססות על פחדיי.

ציפיתי שלמחרת היום הרגשתי תהייה שונה, אבל מעט מאוד ארע, הרגשת חולשה ושבירות בלבד. אך השינויים התחילו לבוא. עם חלוף הזמן, כאשר מצאתי את עצמי במצבים דומים לאלו שתיארתי בצעד הרביעי שלי, שמתי לב שהתגובות שלי היו פחות קיצוניים. דברים שפעם הפריעו לי מאד, כבר לא היו חשובים. אז הבנתי שהתחלתי להשתנות.

"כשאנו עושים את הצעד החמישי...אנו מראים נכונות להשתנות"?

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 19 בפברואר  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 17:55