"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

בשבלי, התנתקות קלה יחסית עם ידידים שאינם קרובים באופן מיוחד, שאין לי איתם מעורבות נפשית. שמתי לב, שכאשר יש התנתקות מצידי, קל לי להקשיב לאחרים כשהם ביקורתיים וממורמרים במלי שתהייה להם השפעה עליי. אבל אם בני משפחתי מתנהגים באותו אופן, לעיתים קרובות, הלך רוחם נדבק גם אליי. ההתנהגות שלי מוכיחה לי שיש בידי הברירה לבחור את תגובתי לגישתם ולמצב-רוחם של אחרים.

למדתי דרך השוואת שני המצבים האלה, שבהתנתקות קיים הגורם של תשומת לב מיוחדת למצבי רוח שלי, לפני שמצב רוחו של הזולת יידבק אליי. ואז יהיה לי קל להבחין ולשמוע את השליליות ואת הזעם מבלי שאתן להם לדבוק בי.

לא מן ההכרח שיהיה לי גרוע משום שמשהו שאהוב עליי מתלבט ונאבק. יידע זה מאפשר לי להניח לכולם, כולל, לעצמי, להרגיש את מה שהם מרגישים ללא התערבות.

"אנו מרפים מן הכפייה ולא נותנים להתנהגותו של אדם אחר להטריד את מחשבותיינו ומתחילים לנהל חיים מאושרים יותר, חיים עם כבוד עצמי ועם זכויות, חיים בהשגחת ובהדרכת כוח גדול מאיתנו".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו 12 בפברואר  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 07:25