"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

לעיתים, כאשר לא טוב לי בגלל הנסיבות הקיימות, יש לי הרגשה שאלוהים מעניש אותי. שוב, אבדתי את הדימוי של אל אוהב ועלי למוצאו מחדש.

עוזר לי להתקשר עם המאמצת שלי, שמזכירה לי שאלוהים הוא לא טרוריסט. אני קוראת ספרות של נר-אנון והולכת ליותר פגישות. ברוב המקרים אני מטיילת על חוף הנהר ומשוחחת עם האל אודות הפחדים שלי. אני מתבוננת בנהר ומודה על הדברים הטובים שבחיי: ההחלמה בנר-אנון, מתנת שנים-עשר הצעדים, יצירותיות וההנאה שבבטוי היצירה, ומשפחת נר-אנון אוהבת. אחרי שאני מדברת על כל מה שעל לבי, אני יושבת עד שאני חשה במגע המרפא של האל שמחזק אותי ומייבש את דמעותיי.

מוזר, שאחרי שעוברים עלי הזמנים הקשים, הכאב אף-פעם לא זכור לי. זכורות לי השמש המשתקפת במים, השלווה של הרגע, אהבתו של הכוח העליון שלי, שעוטף אותי באופן כה מוחשי כמו זריחת החמה. הכאב עבר, אך נשאר האמון שהתחזק בכוח העליון.

"אין בני-אדם שהם לבד אם הגעו לאמונה בכוח גדול מהם".

מתוך אומץ לשנות / כל יום ביומו
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 03:08