"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כל יום אני מקבלת במייל קטע מתוך איזשהו ספר שעוסק בהחלמה -

"שום דבר לא כואב יותר מאשר כשמתעלמים מאיתנו" –סאם פרנד

פעמים רבות, שתיקה קשה וקרה היא הנשק הכואב ביותר שאנחנו יכולים להשתמש בו נגד מישהו אחר. טיפוח טינה יכול להיהפך לפעילות במישרה-מלאה. כעס מודחק לא מביא לנו חופש, אלא להיפך –הוא כובל אותנו לאדם השני. דבק הטינה הלא פתורה תוקע אותנו בתוך דממה של כאב. האם באמת ישנם אנשים בחיים שלנו שעשו דברים כל כך גרועים שמגיע להם שנתעלם מהם?

כאשר אנו לומדים להביע את הכאב והכעס שלנו בצורה אסרטיבית זה נותן לנו חופש אימוציונאלי - גילינו שהאחריות שלנו היא להיות כנים, ברורים וישירים ביחס לצרכינו ולמה שאנחנו מרגישים. אנחנו זקוקים ללמוד שהגיע הזמן לשחרר טינות ופגיעות ישנות.

כשאנו מתרגלים לאוורר את האווירה במערכות היחסים שלנו, אנחנו כבר לא מרגישים חסרי-ישע, יותר לא צריכים להעניש את האחר ע"י התעלמות וכניסה לשתיקה קשה וקרה ואז אנחנו יכולים לאפשר להתנהגות שלנו להיות מונחית ע"י עונג ולא ע"י כאב.

אלי, עזור לי היום לסלוח ולשחרר.


 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 10:02