"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כשהגעתי לנר-אנון לא הייתי מודעת שאני בחוסר אונים ושהחיים שלי בלתי מנוהלים וכמו שחברה כתבה כאן פעם - שלכל אדם יש תיק על הגב, התיק שלי היה מלא מאד וכבד, מלא בעצב ורחמים עצמים - שינאה - בדידות - כאב – כעס, ובאיזה מקום קטן בתיק הזה היה קצת אור וקצת אופטימיות שלא יכלו לצאת ולמלאות את התיק, אבל המקום הקטן הזה גרם לי להמשיך ולחפש איך להקל על עצמי ולהשתחרר מהכובד הנורא, וכשבעלי סיפר לי פעם על הקבוצה, התנפלתי מהר כי הייתי צמאה למשהו שירגיע את החום הלוהט שבי .

הגעתי לנר-אנון באפיסת כוחות מחפשת תשובות לשאלות ובקבוצה לא קיבלתי מהר תשובות ובלית ברירה, ומחוסר אונים שלא היתי מודעת לו, המשכתי לבוא לנר-אנון לבכות ולרחם על עצמי. עברו חודשים והתחלתי להרגיש בתוכי מין חופש וקבלה. לאט לאט הרגשתי שייכות למקום והמשכתי לבוא בלי להפסיד שום פגישה – מצאתי תרופה מרגיעה והתשובות לאט לאט ענו על השאלות שחנקו אותי - לא כולם, בטח, והמשכתי לבוא…

שמחתי שיש מקום שבו אני מזדהה עם אנשים, שאנשים מבינים אותי ומקבלים אותי עם הטעויות הנוראיות שלי ולא שופטים אותי על כל מלה כמו במשפחה שלי, ששם התאמצתי כל הזמן להראות שאני בסדר, והיה לי טוב כשהקשבתי לחברות בקבוצה - הזדהתי איתם והבנתי למה אני שם. כל שבוע היה נושא שריתק אותי לכסא וחישמל אותי, במיוחד כשקראנו מכל יום ביומו. הפגישות השיחו את דעתי מהתמקדות עצמית מיותרת ומכל דבר אחר. כל השבוע חשבתי מה היה בפגישה ומה עליי לשנות ולתקן איך אתנהג ואתאפק מול המכשולים שלי ושל האחרים. התחלתי לראות את הבעיות שלי אחרת - פניתי לעזרה דרך טיפול פרטני שעזר לי מאד וכך, הכל ביחד, עבר הזמן והוקל לי מעצמי והתחלתי להאמין בכל כולי שזה המקום הנכון שאני פה בשביל עצמי ואם יהיה לי טוב כך גם יהיה לבית שלי.

עם הזמן קיבלתי אומץ להתחלק ולשתף את החברות בחדר. אפילו אם התבלבלתי וגמגמתי, השיתוף שלי במה שעובר עליי חיזק אותי ובנה לי בטחון עצמי שלא היה לי, קיבלתי עידוד מחברות. כך עברו שנים התחלתי להרגיש מין נקיון וחופש פנימי וראיתי את עצמי אחרת לגמרי. הרעלים שהיו בתוכי יצאו ונכנס במקומם בשמים וריחות נעימים שזה מחשבות חיוביות. את הכעסים שלי על אחרים ועל עצמי הוצאתי אותם בשקט ובהבנה ומסרתי אותם לאלוהים ובעזרתו הצלחתי לקלף חלק גדול מהפגמים שלי .

נר-אנון היום בשבילי היא הדלת הראשונה שנפתחה לי לחיים חדשים ודרך בריאה, והתיק שסיפרתי לכם עליו בהתחלה עדיין מלא מאד, אבל הוא לא כבד, הוא מלא בתקווה - אהבה - משפחה - הערכה – שימחה – צחוק - אמונה - תוכנית – חברות -שותפות - צעדים ועוד... ובמקום הקטן שבתיק יש עוד טיפות קטנות וגדולות מכאב ומטעויות שאני עושה אותם היום, שאותם אני משתדלת לתקן בתוך הקבוצה, בעזרת התוכנית והחברות.

אסיים בזה שהתוכנית כבשה את לבי והתאהבתי בה ואני מודה לאלוהים ששמר עליי כל הדרך ופתח לי דלתות חדשות, האיר את עיניי מחדש והכיר בפניי את התוכנית ואת החברות שהם בשבילי הנפש השנייה.

אוהבת אותכם, סחר
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| סחר 05:24