"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

בתקופה של לחץ אנו מסוגלים להתפתות לוותר על ארוחה, לעבוד עד כלות הכוחות, ובכלל להתעלם מן הצרכים הבסיסיים שלנו. נדמה לנו, שאם בשעת משבר, נקדיש זמן לפגישת נר-אנון, לשיחה עם מאמץ, או לצאת לשאוף אוויר צח, זה יהיה בזבוז של כמה דקות יקרות. נדמה לנו שאין מספיק שעות במשך היום: ובכל זאת צריך לוותר על משהו. השאלה היא, האם אנחנו בוחרים במשהו הזה בתבונה?

בזמן שבו אנו זקוקים במיוחד לשמור על עצמנו, אנו עשויים לעשות את ההפך. כשאנו מחליטים שהצרכים שלנו אינם חשובים, או אין לנו זמן, אנו מחבלים בעצמנו. בזמן של משבר, עלינו להיות במצב בריאותי הטוב ביותר. אנחנו יכולים לחזק את עצמינו גופנית, רגשית ורוחנית, בכך שנעשה מאמץ לאכול אוכל מזין, לישון לקבל תמיכה מנר-אנון, לנוח, ולהקדיש זמן שקט להיות עם הכוח העליון שלנו. כל זה יכול לשפר במשהו את המצבים הקשים.

"'ראשון-ראשון, ואחרון-אחרון', פירושו, שבזמנים קשים עליי למצוא כל דרך אפשרית כדי לשים בצד את הנטל ואת ההתחייבויות, ולו רק לרגע,ולפנות זמן לעצמי".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 11:42