"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

אני הערצתי את המאמצת שלי. פניתי אליה כדי לקבל את כל התשובות, וראיתי אותה כאמי, כחברה, כיועצת נאמנה-אלילה. נראה היה לי שהיא הייתה יותר ממה שאני אהיה אי-פעם: היא הייתה מושלמת.

יום אחד היא עשתה טעות מן הכן הגבוה עליו העמדתי אותה. איך היא יכלה להיות כל כך אנושית?איך היא העיזה להראות חוסר שלמות כזו? בהתחלה הרגשתי מפוחדת ונטושה, אבל הגלישה של המאמצת שלי ממקום הכבוד שלה הובילה אותי להבנה שאני האחראית לתוכנית נר-אנון שלי.

גיליתי שה"תשובות" שהיא נתנה לי היו מהניסיון, העוז, והתקווה של עצמה. ביחד עם הבנתה את שניים-עשר הצעדים של ההחלמה. למדתי מכך, שהכלים של התוכנית עומדים גם לרשותי. כמו כן למדתי שאומנם היא הייתה המאמצת שלי, אבל שתינו היינו חברות נר-אנון, בתהליך של שינויים, מעידות, וצמיחה. הדבר החשוב ביותר שלמדתי היה, שלחשוב בן אדם כלשהו למושלם, יוצר כישלון בלתי נמנע.

"האימוץ הינו ידידות המורכבת משני חברים שלומדים האחד מן השני. נותנים ומקבלים. מתחלקים ורוחשים חיבה - שני אנשים הלומדים דרך חיים חדשה-כל יום ביומו".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 23:14