"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

הייתה מציאות מסויימת שסירבתי להכיר בה: אהבתי את מישהו שאי אפשר היה להאמין לו. פעמים רבות סבלתי אכזבה של אבטחות שלא קוימו, סתירות, ושקרים מוחלטים. בכל פעם הרגשתי מרוסקת, נבגדת, ומזועזעת. אף-על-פי-כן, הייתי שוכחת הכל, שעות לפעמים ימים, אחרי התקרית. כשניתנה עוד הבטחה, שוב האמנתי ללא היסוס, ועם כל הלב.

עדיין קשה לי לקבל את העובדה שאסור לי להאמין להבטחות שניתנות על ידי מישהו שאהוב עליי. יחד עם זאת, אני מבינה שרוב סבלי בא מסירובי לקבל את המציאות. נר-אנון עוזרת לי לתת אמון בניסיונותיי יותר מאשר במילים הבלתי עקביות של הזולת.

אני לומדת לא לסמוך על אדם שבקביעות הוא בלתי אמין; אבל יחד עם זאת, אני מבינה שזהו לא תרוץ לאבד את האמון בכל הגזע האנושי. פירושה של התמודדות עם מציאות הוא, קבלת העובדה שרבים מיסיונותי בנר-אנון מוכיחים לי שיש אנשים שכן אפשר לסמוך עליהם.

"לחיות במודעות עדיף עבורי מלכלוא בתוכי את הרגשות, מהסתגרות מפני אנשים, ומנסיגה מן החיים. אין זה משנה עד כמה קשה האמת ומה הן העובדות. עדיף לי להתבונן בהן בעיניים פקוחות, להתייצב מולן פנים אל פנים, ולקבל כל יום בפני עצמו כמות שהוא".
"כפי שאנו מבינים..." עמ' 118  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:55