"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

סיימנו את הצעד הרביעי ובהסתכלות אחורה – המשימה בכלל לא הייתה קשה. באנו לצעד עם הכנות, הפתיחות והנכונות שרכשנו בצעדים 1, 2 ו-3, הגענו לפגישות הצעדים בקביעות, נתנו מעצמנו את כל כולנו והתמורה הייתה ללא ספק משתלמת. למדנו המון דברים. למדנו להכיר את עצמנו ולקבל את עצמנו, למדנו להתחבר אל עצמנו, להרגיש ולא לפחד להרגיש, לדבר על הרגשות שלנו ולשתף אחת את השנייה במה שאנחנו מרגישות. למדנו לנקות את עצמנו מרעלים, כעסים וטינות ולהבין שהם אינם משרתים אותנו אלא רק מזיקים לנו, למדנו עקרונות רוחניים והבנו שאם נתרגל ונאמן את עצמנו לחיות על פי עקרונות אלה חיינו ילכו וישתפרו עוד ועוד.

אין לי מילים להביע את אסירות תודתי לחברותיי היקרות - הדס, שרה, סחר, סאוסן וויקטוריה שביחד איתן אני עושה את מסע עבודת הצעדים שלי ולתוכנית 12 הצעדים שמלמדת אותי איך לחיות. תודה לאלוהים על המתנות שבדרך.


לחברים במסע שלי - שהראו לי באילו דרכים ללכת ובאילו דרכים לא ללכת, שבכוחם ובחמלתם הניפו את לפיד האור שאותת לי ללכת אחריהם. שחולשתם ובורותם החשיכו את הנתיב ועודדו אותי ללכת בדרך אחרת.

לחברים במסע שלי - שהראו לי איך לחיות ואיך לא לחיות, שמההצלחה ומאסירות התודה שלהם התרוממתי למלוא הכניעה שלי לאלוהים. שהמרירות והקינאה שלהם הזהירו אותי להתרחק מן הריקנות של רצון עצמי.

לחברים במסע שלי - שהראו לי מה אני כן ומה אני לא, שהאהבה, העידוד והביטחון שלהם חיזקו אותי ברוך ודחפו אותי בעדינות קדימה. שהשפיטה, אכזבה וחוסר האמונה שלהם קראו אותי לדרגות יותר גבוהות של מסירות ומחוייבות.

לחברים במסע שלי - שלימדו אותי לאהוב גם במובנים של חושך וגם של אור. לכל החברים, אומר - תבורכו ותודה לכם ממעמקי ליבי, כי מהאושר שלכם ומהמסירות שלכם אני מחלימה ומשוחררת לחופשי.
(מתוך הספר מרק עוף לנשמה).
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 05:27