"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

היה לי שולחן גדול בבית ששימש אותי כשהיה לי משרד בבית אבל היום אני כבר לא צריכה אותו וחשבתי שבמקום לזרוק אותו, אביא אותו לקבוצה. אבל איך מורידים שולחן גדול מקומה רביעית ומובילים אותו למקלט שלנו? במקרה סיפרתי לשכנה שלי, כשנפגשנו באסיפת דיירים של הבניין, שאני צריכה להוביל שולחן והיא מיד הרימה טלפון לידיד עם טנדר ותמורת סכום צנוע הוא הסכים להוביל את השולחן. קבעתי איתו ולמחרת הוא הגיע ונסענו עם השולחן למקלט. במהלך הנסיעה הוא שאל אותי מספר פעמים - "מה זה המקלט הזה? מה את עושה שם? את עובדת שם?" לא, לא, זה לא מקלט כזה, אמרתי לו, זה מקלט ציבורי. כשהוא ירד עם השולחן במדרגות המקלט הוא המשיך לנדנד, "אני נורא סקרן, מה אתם עושים כאן?" וכשנכנסנו אל תוך המקלט הוא המשיך לשאול - "מה זה המקום הזה". תראה, אמרתי לו - מי שיודע, יודע ומי שלא יודע זה באמת לא מעניין. אבל כשראיתי אותו עומד שם וקורא את השלטים שתלויים על הקיר, הרגשתי שאין טעם לא לספר ואמרתי לו - מתקיימות כאן פגישות של משפחות של מכורים לסמים. לא הספקתי לסיים את המשפט והוא סיפר לי שגם אצלו במשפחה יש בעיית סמים.
לא במקרה הגעת לכאן, אמרתי לו... אנחנו נפגשים כאן כל יום שני בשעה 7:00 בערב... ואתה מוזמן לבוא - והוא אכן הגיע לפגישה שהתקיימה ביום שני שעבר.

והשולחן - הביא איתו לא רק חבר חדש אחד לקבוצה, הפגישה ביום שני היתה מפוצצת והגיעו חברים חדשים נוספים, מזל שהיה לנו עוד שולחן :)
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 21:45