"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

נוצר מצב שהיה לי פחד גדול מן האפשרויות שאעשה טעויות. חשבתי שחשוב מאוד שאדאג שיהיה פתרון לכל התוצאות האפשרויות, מפני שלעיתים קרובות, הטעויות הביאו בעקבותן גל של האשמות והתעללויות מן המכור-ובסופו של דבר, גם בעצמי. כמעט ואבדתי את הערך העצמי שלי, מפני שהיה נדמה לי שהטעות הקטנה ביותר הייתה עצומה, ואני לא הייתי מסוגלת לשחרר אותה. או התחלתי לחפות על עצמי ולתרץ את הטעויות שעשיתי, ובו בזמן ניסיתי נואשות להראות כאלו יש לי שליטה עצמית מלאה.

בנר-אנון למדתי להוריד את הקיר הקשוח של שלמות מדומה, ולהודות בכנות על שגיאותיי, ולאפשר לעצמי לגדול ולהתבגר. הצעד העשירי, שבו אני ממשיכה בחשבון נפש, וכאשר אני שוגה, אני מודה בזה מייד. שחרר אותי מפני שהוא מזמין אותי בכל יום להיות כנה. לפעמים זה גורם לי להרגיש לא נוח, אבל אני מבינה שכשאני אומרת את האמת, אני משתחררת מן השקרים שעצרו בעדי מלהתקדם. כמו שאמר מרק טווין: "אם תאמר את האמת, לא תצטרך לזכור דבר".

 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:20