"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

31 באוגוסט
תכופות ניסיתי לשנות אנשים אחרים כדי שיתאימו לדרישות שלי. ידעתי מה היו הצרכים שלי, ואם צרכים אלה לא התמלאו, הבעייה הייתה עם הזולת. חפשתי מישהו שתמיד יהיה שם בשבילי, אבל שלא יכפה עליי יותר מידי. בדיעבד, נראה שכאילו חיפשתי חיית מחמד ולא בן אדם. טבעי הדבר, שנקודת ראות כזו גרמה למתח ביחס-אנוש שלי.

בנר-אנון למדתי שיש הבדל בין הציפיות לבין הצרכים שלי. אין אדם שיכול להיות הכול עבורי.
שוב אני עומדת בפני מבחן הגישות שלי. מהן ציפיותיי, והאם ציפיות אלו הן מציאותיות? האם יש לי כבוד כלפי היחידנות של הזולת-או רק החלקים שמתאימים למאויי? האם אני יודעת להעריך את מה שאני כן מקבלת?  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:38