"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

כשבחנתי את העבר, לעיתים קרובות נזפתי בעצמי: "אין יכולת שלא לדעת מה שקרה?" המכור השאיר בחיי עקבות מבולבלים, ואני לא ראיתי אותם. איך ייתכן שכך היה?

הכחשה היא אחד התסמינים העיקריים של המחלה המשפחתי - התמכרות. יש כאלה בינינו שמכחישים שלמכור יש בעיה; אחרים מהירים להאשים אותו או אותה בכל הבעיות שיש לנו, ומכחישים שיש לנו חלק בזה. מדוע? מפני שלבד אין אנו מסוגלים להכריע את המחלה, לכן אנחנו ממציאים דרכים שבעזרתן נוכל להשרד מן המשברים, ההבטחות שלא קוימו, האכזבות והמבוכות. אחת הדרכים שעוזרת היא, להתכחש למציאות הלא-נעימה והמפחידה.

הנר-אנון אנו לומדים דרכים יצירתיים רבות שבעזרתן ניתן להתמודד עם המכור, דרכים שמחירן אינו גבוה כל-כך כמו איבוד האני. בעזרת תמיכה מן החברים, והכלים והעקרונות שנותנים לנו הנחייה וכוון, אנו מסוגלים ךעמוד אל מול המציאות. אנו מתקדמים מעבר להשרדות גרידה ומתחילים לחיות מחדש.

"החרטה היא בזבוז מחריד של אנרגיה; אי אפשר לבנות עליה; רק להתפלש בה".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 12:57