"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

2 בנובמבר
הצעד השני אומר ש"הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו". באחת מפגישות שמעתי מישהו מנסה את הצעד הזה במלים אחרות, שהתאימו בדיוק להתנסות שלי: "קודם כל הגעתי, אחר-כך הגעתי להכרה, אחר-כך הגעתי לאמונה".

דרכי אל הכוח העליון הייתה הדרגתית ורוב הזמן לא במודעותי. לא היה אור זוהר, ולא סנה בוער באש-רק התפזרות הדרגתית של הערפל שבו חייתי לפני שמצאתי החלמה בנר-אנון. כמו אותו חבר, קודם כל "הגעתי", כשהבאתי את גופי לנר-אנון, ללא אמונה. אחר-כך, אחריי שכבר הייתי כאן, "הגעתי להכרה", ובסופו של דבר, הגעתי לאמונה שאני לא לבד ביקום. היה וקיים כוח, דחף, אנרגיה שיכולים לתת לי את האמצעים להפוך את חיי לחיים מלאי שמחה ויצירתיות. עליי רק לבקש עזרה לשמור על ראש פתוח.

"מצאתי שהדבר הגדול בעולם הזה הוא לא כל-כך המקום בו אנו עומדים אלא לאיזה כוון אנו נעים"?  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:34