"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

15 בנובמבר
בעבר נהגתי להיפגע קשה כשמישהו נתן בי מבט כועס, דבר אליי בטון קשוח, או שלא דבר אתי בכלל. אני התקדמתי במידה מספקת בנר-אנון כדי להבין שלמבט, לטון של דיבור, או למצב-רוחו של הזולת כלפיי, לעיתים קרובות, אין שום קשר אליי. בדרך כלל זה קשור במה שנעשה אצלו בפנים.

אם כך, מדוע רגשותיי נפגעים עדיין? מתקבל על דעתי שהרגישות הקיצונת שלי היא צורה מסויימת של יהירות-נדמה לי שאני במרכז ההתעניינות של כולם. האם יש לי חשיבות כל-כך גדולה שכל מה שמתרחש מסביבי צריך להיות קשור אליי? יש לי חשד שגישה זו משקפת יהירות במקום מציאות. והיהירות היא פגם באופיי שאותו אני מנסה לשנות.

בעזרת נר-אנון, הרגישות שלי לגבי מה שמתרחש מסביבי, פחתה בהרבה. אני מנסה לשאול את עצמי:"עד כמה זה חשוב"? כשהכאב שוכן בקרבי, זה רק כואב לי ושולט בי.

"דרך הפגישות וקריאה יומיומית בספרות נר-אנון, התעוררתי לעובדה שמה שאחרים אומרים ועושים משקף אותם; מה שאני עושה ואומרת שקף אותי".
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 13:30