גם אם מאוד נרצה, אנחנו לא יכולים לקחת את כולם איתנו במסע הזה שנקרא החלמה. זה לא מעיד על חוסר נאמנות מצידנו אם אנחנו מרשים לעצמנו לנוע קדימה. אנחנו לא צריכים לחכות עד שאהובים שלנו יחליטו גם כן להשתנות.
לפעמים אנחנו צריכים לתת לעצמנו רשות לגדול, אפילו אם האנשים שאנחנו אוהבים לא מוכנים עדיין להשתנות. ייתכן שנצטרך אפילו לעזוב אנשים בתוך הסבל והתפקוד הלקוי שלהם מכיוון שאנחנו לא יכולים להחלים בשבילם. אנחנו לא צריכים לסבול ביחד איתם.
זה לא עוזר.
זה לא עוזר להישאר תקועים רק בגלל שמישהו שאנחנו אוהבים תקוע. הסיכוי לעזור למישהו הוא הרבה יותר גדול כאשר אנחנו מתנתקים, עובדים על עצמנו ומפסיקים לנסות להכריח אחרים להשתנות ביחד איתנו.
להשתנות בעצמנו, לאפשר לעצמנו לגדול בזמן שאחרים מחפשים את הנתיב שלהם היא הדרך המועילה ביותר להשפיע על האנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו אחראים על עצמנו. הם אחראים על עצמם. אנחנו חייבים לתת להם ללכת ולאפשר לעצמנו לגדול.
היום אתחזק במחשבה שמגיעה לי הזכות לגדול ולהשתנות, גם אם מישהו שאני מאוד אוהבת לא משתנה ביחד איתי.
קטע מתוך ספרה של מלודי ביטי -
The Language Of Letting Go.
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| אילנה
12:34
