"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

מעין ערבוביה רגשית של שמחה וחרדה מלווה אותי מאז יום רביעי – היום שסוגר את השבוע אצלנו בעבודה. אני עשויה לקבל קידום (שמחה) אבל לפני כן, אני אצטרך לעבור מבחן (חרדה) ומה שמטריד אותי יותר מכל זה שאני יודעת שאני יודעת לעשות את מה שיתבקש ממני לעשות על הצד הטוב ביותר ואם הייתי יכולה להכין את הפרזנטציה שמתבקשת ממני בבית, הייתי עושה את זה בקלי קלות, אבל עצם זה שמעמידים אותי במבחן עלול להכניס אותי לכזה לחץ שאני פשוט אכשיל את עצמי. כל פעם שאני מתחילה לחשוב שהנה יום ראשון קרב – אני מרגישה שמשהו חונק אותי.
אני יודעת שהתחושה שלי מוגזמת ביחס לנסיבות ואני בטוחה שאני מביאה את התחושות האלו ממקום אחר ומזמן אחר ומשליכה אותם על אירועים שקורים היום, אבל אני עדיין לא מצליחה להתגבר, לקחת את הדברים בנינוחות ובשלוות נפש... אני מתרגשת.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 10:28