"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

9 בספטמבר
לפעמים אני יושבת בפגישה ואינני יודעת כיצד לבקש עזרה. אני מסוגלת להילכד במלכודת של הסבל של עצמי. נדמה כאילו משהו בלתי ידוע קורע את הקרניים שלי. אני קופאת במקומי, וחושבת שאם לא אזוז, זה ייעלם. וכך אני לא שואלת, לא מדברת, והכאב גובר.

האם רוגע נסוך על פניי? אל תתנו לי לשטות בכם. אני פשוט מפחדת שתראו את האמת. אולי תחשבו שאני טיפשה או חלשה. אולי תדחו אותי. לכן אני לא מדברת, והכאב נשאר.

אבל אני מקשיבה. ודרך אנשים אחרים, הכוח העליון שלי עושה למעני את מה שאני לא יכולה לעשות למען עצמי. מישהו בפגישה מתחלק ומתאר את אותם רגשות שאני מפחדת לתאר. עולמי מתרחב לפטע, ואני מרגישה מעט יותר בטוחה. אני כבר לא לבד.

 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 21:16