"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

הפחד העמוק ביותר שלנו מפני חוסר היכולת
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה
שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה,
האור , ולא הצד האפל שבנו ,
הוא שמעורר בנו חרדות ,
כל אחד מאתנו שואל את עצמו
מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך
מבריק , מקסים , מוכשר ומאושר ?
למעשה , מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה ?
אנחנו ילדים של אלוהים .
כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק הקטן
אנחנו לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האשיות שלנו
רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו .
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאתנו ,
כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו
כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח ,
באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים
לאחרים לעשות את אותו דבר.
כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו ,
הנוכחות שלנו משחררת אחרים.

(נלסון מנדלה ,נאום ההכתרה, 1994 )




 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 20:48