"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

פסקה ראשונה, משפט ראשון: הפנמת הצעד הראשון הביאה אותנו לעמידת פנים אל פנים מול האמת: לא עלינו מוטלת המשימה לשנות יצור אנושי אחר."

פסקה של חופש פיסי, נפשי ורוחני מתלות של הפגמים שלי באנשים סביבי. החופש להתמקד בעצמי קשורה באי נודע - ההתמקדות באחר היא נוחה, מוכרת וכמובן בעיקר לבסוף כואבת.

התבונה דרך הצעד הראשון שאני חסרת אונים מול... פותח לי אולי בפעם הראשונה אשנב להתבוננות בעולם כפי שהוא, במשקפים נקיים. להסתכל על כולם מסביבי שווים, לראות שלכל אחד יש את האלוהים שלו שמוביל אותו. להודות לאל שאני יצור אנושי לא פחות טוב ולא יותר טוב - לאהוב את עצמי ואת האחר במידה שווה כי כולנו מעשה האל, אך לדעת בוודאות שהמשימה שלי בעולם היא התחברות לאני ורק דרך תובנה רוחנית שכולנו בעולם ילדים של אלוהים מאפשרת לי את היכולת להתחברות זו, ולשפר את עצמי כיצור אנושי מתפתח.

אסירות תודה ליצורים האנושיים סביבי, אני אוהבת אתכם.  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| לב 10:37