|
|
|
|
"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל;
אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה,
כל יום ביומו".
|
|
|
|
|
|
|
6.2.04
|
שכחנו לצאת למסעדה...
|
|
|
|
|
|
|
אתמול בפגישה נזכרנו ששכחנו לצאת למסעדת דגים כפי שקבענו שנעשה כשנסיים את הצעד השלישי. כשהצעתי שנצא לחגוג ביום חמישי הבא במקום לקיים את פגישת הצעדים, הפתיעו אותי הבנות בלאו מוחלט. בשום פנים ואופן הן לא מוכנות להפסיד פגישת צעדים. וואו, התגובה הספונטנית של כולן ריגשה אותי בצורה לא רגילה. אנחנו כל כך מרגישות מחוברות אחת לשניה, יש לנו כל כך הרבה אסירות תודה לתוכנית ההחלמה שלנו, לביחד שלנו, שהחוויה היא פשוט אלוהית. אין לנו שום חשש מהצעד הרביעי. אנחנו בטוחות שכוח אוהב ומלטף ילווה אותנו בדרך - אנחנו רק צריכות להמשיך ולצעוד קדימה (ולהכין שיעורים). יצאנו מהפגישה שמחות ועליזות. מרגישים תחושה של שחרור כשפותחים דברים ומשתפים ובקבוצה שלנו מה-זה הולכים אצלנו צחוקים - אפילו על הדברים הקשים ביותר. שאני אכתוב על זה ביומן? אני כל הזמן שואלת. תכתבי... כאילו מישהו יודע מי זאת 'שרה' אומרת לי שרה.
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| אילנה 10:58
|
|
|
|
|
|
|
