"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

20 בספטמבר
השתדלתי לממש הצעה ששמתי בפגישת נר-אנון; תוך הרגשת מלוי חובה, ערכתי רשימה של כל הדברים שהירגשתי אסירות-תודה לגביהם. הכנסתי לרשימה דברים כמו בריאות, עבודתי, והאוכל שעל שולחני. כשסיימתי, לא הרגשתי הרבה אסירות-תודה; ראשי היה עדיין כבד מן החשיבה השלילית שקיימת כתוצאה מן החיים עם המכור. אבל אני עשיתי מחוה, והזרע של אסירות-תודה נזרע.

בהדרגה למדתי להעריך את ההישגים הקטנים שהגשמתי בחיי היומיום שלי. למשל, הצלחתי למנו ווכוח חסר שחר בכך שדקלמתי את תפילת השלווה, או שהתחלקתי, וזה עזר למישהו חדש, או שסיימתי לעשות משהו שהזנחתי. התחלתי להשתנות. ייחסתי חשיבות מיוחדת לזהוי השינויים הקטנים, והערך העצמי שלי עלה. יישום יומיומי של העקרונות של נר-אנון עזר לי להעמיק את תחושת ההוקרה שלי ולהחליף את אותן המחשבות השליליות, המטרידות. בסופו של דבר, יכולתי לחזור אל הרשימה המקורית שלי, ולהרגיש אסירות-תודה אמיתית עבור אותם דברים שקבלתי כמובנים מאליהם.

"נהגתי לשכב במיטה בליילות ולמנות, לפי סדר האלף-בית, את כל הדברים עליהם היה עליי להודות, התחלתי עם האות א'...הדבר גרם לשנויי רב בחיי".  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| שרה 10:32