"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

טוב בשעה טובה מתחילה היום לכתוב כאן ורוצה לומר תודה לך אילנה על האפשרות שפתחת בפני ועל הבאת רק להיום החדש לפורום.

כבת לאב אלכוהוליסט ואם אכלנית כפייתית לא נותרו בפני הרבה אופציות והדרך להפוך ילדה ואישה האוהבת יותר מידי היתה סלולה בפני. ההכרה בעובדה זו והתחלת התזוזה ממקום זה הוא תהליך שהחל אך טרם הסתיים.

כילדה מפוחדת בחרתי בשליטה והשליטה שלי התחברה לאשמה ולטיפול באחרים תוך בריחה מעצמי רגשותי וצרכי. ואם יש מדליה שהייתי יכולה לקבל באולימפידה הרי שזו מדליה על בריחה במהירות האור. אט אט הפך דפוס זה לאוטומט עד כי לא הכרתי דרך אחרת. אף שהייתי ילדה, נערה ואישה נאה מאוד וחכמה (וואו הצלחתי לכתוב זאת על עצמי מבלי לחוש אשמה) ואף שגברים תמיד שידרו לי כי הם רוצים את קרבתי מעולם לא הצלחתי להחזיק מעמד בקשר.

בשל החשש לעבור את גבול הקצבת המקום אעצור כאן והמשך יבוא.
מאחלת יום טוב עם הרבה צמיחה שמחה ואהבה.
 

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אהבה 09:51