23 בספטמבר
אחד מפגמי האופי שלי הוא להגיב להתנהגות כלפיי באותה צורה-להגיב לעלבונות-בעלבונות נוספים, להתנהגות גסה-גם כן בגסות רוח. מעולם לא עלה בדעתי להתנהג אחרת, עד שהתחלתי לנסוע לעבודה עם חברה ותיקה בנר-אנון. בכל יום, כשחברתי קנתה את עיתון הבוקר, המוכר מעבר לדלפק היה זעוף ועוין. למרות היחס הגס כלפיה, חברתי התנהגה בנימוס. אני הייתי מזועזעת; האם לא נאמר לנו בנר-אנון שאנחנו לא חייבים לסבול התנהגות שאיננה מקובלת עלינו? בסוף שאלתי אותה על כך.
היא אמרה לי שמאחר וזה היה דוכן העיתונים היחיד בסביבה, עדיף לא להתנתק מהתנהגותו של המוכר מאשר להישאר ללא עיתון הבוקר. היא הסבירה שהיא חסרת אונים אל מול גישתם של אחרים, אבל היא לא חייבת לאפשר להם לגרות אותה שתוריד את רמת ההתנהגות של עצמה. היא בוחרת להתנהג עם כל מי שהיא פוגשת. כמיטב יכולתה, בנימוס ובכבוד. אחרים חופשיים לבחור את מה שעדיף להם.
"החופש והעצמאות שלי לא חייבים להיות תלויים בהתגרות או בעימות מצידי. הם כן תלויים בגישות וברגשות שלי. אם אני תמיד אגיב, לעולם לא אהיה משוחרר".
0 תגובות
0 תגובות:
הוספת תגובה
| שרה
07:44