"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

יש לי כזו התנגדות פנימית לגיל ההתבגרות. מין גיל שכזה ללא אחריות, ללא מחשבה, ללא איכפתיות. המון ריכוז עצמי, המון אני טרום תוכנית.
ואני מסתכלת על הבת שלי: יפה, צעירה ואנוכית. ככל שהיא סביב הרצון לעצמה ככה היא בעצם מתרחקת מהפנימיות של עצמה - ואני אמא שלה, מה נותר לי עבור היצור הכי, הכי יקר לי ?!
להרפות, להאמין, לחשוב חיובי... ולהתפלל.

שלווה, אומץ, תבונה ואהבה  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| לב 14:15