"כאשר ארגיש את עצמי חסרת אונים, או שלא אצליח לבצע שום דבר, מפני שיש כל כך הרבה לעשות, עד כדי כך שלא אדע מהיכן להתחיל; אעצור את עצמי לרגע, ואזכיר לעצמי לקחת כל צעד, כל משימה, כל יום ביומו".

קבוצת הצעדים שלנו נמצאת כעת בגשר שבין הצעד השלישי לרביעי והתרגיל שלקחנו איתנו הביתה היה לערוך סיכום של צעדים 1,2,3 והמשמעות שלהם לגבינו.

צעד 1 – הודאה בחוסר-אונים ואיבוד שליטה
ככל שאני מתחברת יותר לתוכנית, שומרת על קשר על החברות, מגיעה לפגישות, מדברת על הצעדים וגם מתוך החומר הרב שאני מוצאת כאן ברשת, ההבנה שלי את הצעדים מתחזקת ונעשית יותר ברורה. ולאט לאט אני מתחילה להרגיש שאני מקלפת מעלי את קליפות השקרים שאני רגילה לספר לעצמי ומתחילה להיות כנה עם עצמי. זה לא קורה אצלי מהר. רק בגלל שאומרים לי להיות כנה עם עצמי זה לא אומר שאני מסוגלת. אמרו לי שבתוך תוכי אני יודעת את האמת ושהצעד הראשון רק אמור לחבר אותי לאמת הפנימית הזו שאני כבר יודעת אותה – שאני חסרת אונים מול הרבה מאוד דברים, אנשים ומצבים בחיים שלי, אבל אני נאחזתי בביקורתיות שלי, בטינות, בכעסים, בשתלטנות, בהתחסדות ובהתנשאות רק כדי שלא אצטרך להיות כנה עם עצמי – אלה המנגנונים שהפרידו אותי מעצמי ומכנות שלי במשך כל החיים שלי. איך אני יכולה פתאום להודות בחוסר האונים שלי - אני אפילו לא ידעתי שאני חסרת-אונים.

קל היה לי להבין שאני חסרת-אונים מול סיגריות, למשל. זה מאוד ברור לי שאני מאבדת שליטה לחלוטין בהתמכרות שלי לניקוטין ושאני לא יכולה לשלוט על התמכרות זו. אני מודה שאני חסרת אונים מול "ניקוטין" אבל איך "אבדה לי השליטה על חיי"? על כל החיים?

אני מאמינה שרק מתוך הנכונות שלי לקבל תשובות, התשובות מתחילות לזרום אלי ואני יותר ויותר שמה לב לכמה שאני חסרת-אונים בכל כך הרבה מצבים בחיים שלי. בשלב זה, אני משתדלת לזהות, לקבל ולהשלים עם חוסר-האונים שלי ולא להגיב, להתנגד ולהילחם במצבים אלה אלא לחוות אותם כפי שהם עם כל הכאב שאני מרגישה ונראה הלאה....

צעד 2 – במי אני מאמינה ומה אני מאמינה שהכוח הגדול הזה יעשה למעני.
אני אסירת תודה לחברות שלי בתוכנית נר-אנון שביחד אנחנו עובדות את הצעדים. אני לא מאמינה שיכולה להיות דרך לעשות את זה לבד. אתן הכוח הגדול שלי ואתן, בהתחלקויות שלכן ובדרך ההחלמה שלכן סוללות עבורי את הנתיב לאמונה שלי באלוהים. אמונה שמתחזקת מיום ליום. אני מזדהה עם החלקים הכואבים המשותפים שלנו, וכל כך ברור לי מהשתתפות בפגישות, מפגישות פתוחות של האנ. איי, ומסדנת הצעדים הנפלאה שיש לנו כאן בחיפה בשבתות (שפתוחה לחברים מכל תוכניות ההחלמה) שאני רוצה את מה שיש לכם ומאמינה בדרך שלכם.

צעד 3 – ההחלטה שלי למסור את חיי להשגחת אלוהים ומחויבות שלי על כך בכתב.
אלי, אני יודעת עם כל הלב שאני זקוקה להשגחתך ולהדרכתך, ואני מודעת לשינויים הנפלאים שעבודת הצעדים תחולל בחיי – אני רוצה להמשיך הלאה ואני מתחייבת לעמוד מאחורי ההחלטה שלי לוותר על הרצון העצמי שלי והריכוז העצמי שלא עושים טוב - לא לי ולא לאנשים סביבי, לקבל את הדרכתך וליישם את רצונך כמיטב יכולתי.  

0 תגובות

0 תגובות:

הוספת תגובה

| אילנה 08:40